מי מנהל את הפחד?

מה הקשר בין סקי לאימון? אין.

מה הקשר בין סקי לשינוי תפיסה? יש.

אף פעם לא עשיתי סקי,

אני לא אוהבת שלג.

אני מפונקת כשקר לי.

יש לי "שתי רגליים" שמאליות,

ואני לא מאוד טכנית.

אז למה לי לעשות סקי בכלל?

אחת השאלות שאני שואלת אנשים שאני מאמנת אותם: "אילו אירועים חייבים להופיע במהלך חייך על מנת שיהיו מלווים במעט מאוד חרטות, אם בכלל?" אצלי אחת התשובות הייתה "לעשות סקי".

כשמשפחתי והילדים יצאו השבוע עוד פעם לסקי הבנתי את האמת. אני ממש רוצה להצטרף אליהם. זאת חוויה משפחתית יפה שאני בוחרת לפספס. ולמה? בגלל קור? בגלל קולות בראש שאומרים לי שאני "לא טכנית"? כשהסתכלתי פנימה ושאלתי את עצמי, מה הסיבה האמיתית שאני לא מצטרפת, מצאתי את התשובה "פחד". פשוט פחדתי ליפול.

וזה עצבן אותי. בגלל פחד אני לא מצטרפת?

מי מנהל את חיי? אני או הפחד שלי?

"לקחתי את עצמי ברגליים" ולילה לפני החלטתי שאני מצטרפת.

הצלחתי לשנות את התפיסה.

לזכור - אחרי כל נפילה, לקום, לחייך ולהצליח ליפול שוב.

להסתכל - על נפילה כהזדמנות ללמידה.

להבין - כאשר אני נופלת אני "מגיעה" למטה מהר יותר.

להאמין - שבסוף אני אדע לגלוש.

בשמונה שעות הראשונות של היום הייתי עסוקה ליפול ולצחוק על עצמי.

בחצי שעה האחרונה הייתה עסוקה לגלוש "מסלול ירוק" מבלי ליפול אפילו פעם אחת! ולתכנן מתי אני מגיעה לגלוש שוב בחודש הקרוב!

לא להאמין עד כמה שינוים בתפיסה עוזרים לנו להתקדם שלב נוסף בחיים. זה גם כלי שאני משתמשת באימון "קו אקטיבי" עם מי שמרגיש תקוע.

אני עובדת איתו על שינוי פרספקטיבות.