הריון ולידה ברילוקיישן
שלושה חודשים אחרי הלידה אני מתחילה להרים את הראש ולהסתכל מסביב. לפתע הסתיימו תשעה חודשים, ויש לנו שלושה ילדים בבית, ושני מבוגרים שהפכו למיעוט.
ילדתי באנגלית. עם נוכחות בעברית. ועל אף שצירים וכאבי לידה אוניברסליים בכל מקום, הרגשתי זרה. הייתה לי רופאה אמריקאית, אחות אפריקאית, רופאת ילדים הודית, דולה חרדית (מדהימה) ויועצת הנקה עם עיניים מלוכסנות.
הריון ולידה הם אירועים שמשפחה חווה מספר בודד של פעמים לאורך החיים. מתוך עשרות שנים של משפחה וזוגיות - הריון ולידה הם חלק קטן מאוד במספר השנים, אבל חלק משמעותי ביותר.
מצאנו סביבנו חברים טובים ואנשים חדשים שהכרנו בסך הכל בשנה וחצי האחרונות. שאם הם רצו או לא רצו הם חלק מחוויות הרחבת המשפחה שלנו. זאת כאשר יש עולם שלם מקביל בישראל של חברים טובים, משפחה ואנשים שמכירים אותנו עשרות שנים שאינם חלק מהחוויה הזאת. הם יכירו ביום שנחזור לישראל "תוצר" מוגמר של תינוקת שלאט לאט תהפוך לפעוטה. לא נחלוק ביחד את זיכרונות הלידה, לילות ללא שינה, מילים ראשונות ואת ראשית משפחתנו עם שלושה.
זאת תחושה אמביוולנטית לגדל ככה משפחה. אנשים שנמצאים סביבנו היום, החיים הביאו אותם לאזור מגורינו, כל אחד מסיבותיו הוא לחוות את האירוע הזה ביחד, אך אין לדעת איפה כל אחד יהיה בעוד כמה שנים. מי יישאר, מי יחזור, מי זמני ומי קבוע. כאשר מצד שני, מי שתמיד היה לצדנו כל השנים בישראל אינו חלק מהחוויה.
אנו מוקירים כל רגע על החוויה והחברים החדשים שהזדמנו לנו באמצע החיים. ומתגעגעים לאלו שאוהבים ומתרגשים איתנו ממרחק.